גירושין וחלוקת רכוש

הליכי משמורת וזמני שהות

פעמים רבות נדרש הליך משפטי בין ההורים באשר לשאלת המשמורת על הילדים.

כיום ישנה הלכה משפטית הקובעת כי טובת הילדים להיות באחריות הורית משותפת של שני ההורים ובמקרה שכזה אין צורך לנהל מאבק משפטי באשר להגדרת ההורות ולהחליט מי הוא ההורה המיטיב יותר מהשני.

ישנה הפרדה בין ההגדרה של אחריות הורית משותפת לבין חלוקת זמני שהות.

בהחלט יתכן כי תהיה הגדרה של אחריות הורית משותפת עם חלוקת זמני שהות שבהם אחד מההורים יהיה זמן רב יותר עם הילדים על פני הצד השני ויהיה לכך ביטוי בגובה פסיקת המזונות של הילדים.

הכלל המנחה בתביעות משמורת הנו שלכל משפחה נדרשת בחינה מעמיקה ולעיתים אף עירוב של אנשי רווחה בכדי לבחון את טובת הילדים ובמקרים שבהם אין הסכמה בין ההורים באשר לחלוקת זמני שהות אז אין מנוס ממעורבות של שירותי הרווחה שימליצו לערכאה המשפטית על חלוקת הזמנים שנראית להם מיטיבה לילדים.

למשרדנו ניסיון רב בניהול הקשר עם אנשי מקצוע רבים אשר מתמנים כמומחים מטעם בית המשפט הן פקידות סעד, אפוטרופוס לדין, פסיכיאטר/ פסיכולוג ילדים וכיוצ"ב.

משמורת ילדים נקבעה בחוק בסעיף 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962 ושם נקבע כי :

"אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרותו לעבודה ולמשלח יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו."

סעיף 19 לחוק זה קובע כי בהעדר הסכמה בין ההורים באשר לקטינים, הם יכולים לפנות לביהמ"ש או לבית הדין הבני אשר יכריע בכל מחלוקת שקשורה לחינוכו, רפואתו או רווחתו של הקטין.

בשנים האחרונות ישנה חשיבות לרצונו של הילד בכל מחלוקת בין ההורים במיוחד שהילד מעל גיל 10 ובמקרה שכזה ישנה אפשרות להשמיע את קולו של הילד בפני בית המשפט או בית הדין הרבני.

הליכי משמורת יכולים להתחיל גם לאחר הסכם גירושין שכן נושא המשמורת אינו סגור לעולם עד הגיעו של כל קטין לגיל 18 ותמיד ניתן לפתוח בהליכים משפטיים בגלל שינוי נסיבות ועובדות חדשות.

הליכי משמורת מתקיימים בבית המשפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני ולמשרדה של עו"ד זך ניסיון של 20 שנה בייצוג משפטי בבית המשפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני, לרבות בהליכי ערעור בבית המשפט המחוזי והעליון.

ניכור הורי והסתה :

עו"ד זך מאמינה מאוד בחשיבות ההורות המשותפת וקנתה לה שם כמומחית בתופעה הקשה של ניכור הורי בה אחד מבני הזוג מסית בצורה קיצונית את הילדים כלפי בן הזוג השני.

עו"ד זך בקיאה מאוד בכלים המשפטיים המעודכנים היוצאים מנוהל בית המשפט העליון החדש לעניין הניכור ההורי, ונוכח הבנתה העמוקה את התחום וניסיונה העשיר בתביעות אלו היא מעבירה הרצאות ומשמשת כמנהלת פורומים וכנסים בתחום זה בלשכת עורכי דין מחוז מרכז. כמו כן היא מקבלת לידיה תיקים רבים בעלי אופי של ניכור הורי ממשרדים חיצוניים.

מחקרים מראים את חשיבות שני ההורים להתפתחות הילד ואת הצורך בשמירה על זכות הילד לשני הוריו.

כיום ברור שאי מימוש זכות זו הוא גורם סיכון התפתחותי לילד שמצדיק מעורבות מיידית ודחופה של בית משפט.

לפי מחקר שנערך לאחרונה יש בישראל מעל 50,000 ילדים אשר מנותקים מההורה השני.

אם לא מטפלים בתופעה מיידית זה רק מחמיר ואז הסיכוי לתקן כמעט בלתי אפשרי.

ניכור הורי הוא התנכרות של קטין לאחד מהוריו ללא הצדק סביר.

בחינת קיומה של תופעת הניכור ההורי מחייבת תחילה קביעה כי יש פגיעה בקשר בין הורה לבין ילדו.

ישנם 3 רמות שונות של ניכור הורי –

ניכור הורי קל – לתקופה קצרה מאוד לדוגמא תוך כדי משא ומתן להשגת מטרה קצרת טווח וברגע שהמטרה מושגת אז הניכור מפסיק.

ניכור הורי בינוני – נובע מנקמנות לעיתים מהסיבה שגרמה לגירושין כגון בגידה ורצון לנקום בהורה השני. עם הזמן ההורה המנכר רואה את הנזק שנגרם לילדים והוא מפסיק מכך ואז הניכור ההורי נגמר.

ניכור הורי קשה– נובע מהפרעת אישיות והסתה תמידית וקשה מאוד לתקן ולפתור.

הורה מנכר מתוחכם, מפעיל הרבה מנפולציות ריגשיות על הילד. חשוב לפנות במקרים הללו לעו"ד מומחה עם נסיון בתחום זה.

ברמת ניכור חמורה ישנה – ישנה פעילות מכוונת של ההורה המשמורן לשם מטרה אחת והיא נובעת מתוך רצון לנתק כל קשר, מכל סוג שהוא בין ההורה האחר לבין הילדים – במסגרתה הוא אינו בוחל מביקורתיות מופגנת, מהעלאת האשמות שווא ומהגשת תלונות במשטרה והכל באופן לא פרופורציונלי לאירועים פעוטים וחסרי חשיבות, כדי להצדיק את ביקורתו על ההורה האחר. הילדים, שנמצאים רוב זמנם בקרבת ההורה המשמורן, חווים את הפעילות הזו כפעילות מגינה ותומכת והופכים בעצמם לאחוזי חרדה ופחד מדמותו של ההורה האחר. כתוצאה מכך, מפגינים הילדים עויינות קשה כלפיו, ביקורת כפייתית ובלתי מציאותית, ללא כל רגשי אשמה או תחושת אמפתיה כלפיו והתייחסותם אליו היא חד צדדית.

מבחינתם, ההורה האחר הוא התגלמות "הרע". ההורה המשמורן לא רק שלא עושה למניעת התופעה, הוא תומך בהצדקות שמספקים הילדים להתנהגותם ומגביר אותה. כתוצאה מכך חל ניתוק מלא ומוחלט בין הילדים לבין ההורה האחר והם אינם מוכנים לשום קשר עמו.

מימד הזמן הוא הקריטי ביותר ואי טיפול בכלים נדרשים ובנחישות יביא לכישלון ולקיבוע המצב.

משיכת הזמן על ידי ההורה המנכר מביא לצערנו לסיכול האפשרות לשיקום היחסים.

הוראת נוהל של נשיאת בית המשפט העליון – השופטת אסתר חיות  – ביום 21.9.20

מטרת הנוהל לקבוע סדרי עבודה אחידים בבתי המשפט.

לראשונה נקבע כי זכות הילד לקשר עם שני הוריו היא זכות יסוד המעוגנת באמנה לזכויות הילד אשר מתיישבת עם עיקרון העל של טובת הילד.

הנוהל קובע שאם מוגשת בקשת סעד דחוף להבטחת קשר שיש בקשה ליישוב סכסוך ועולה מהבקשה כי קיים חשש לפגיעה במוגנות הילד או לפגיעה בקשר בין הורה לילדו, לרבות אי קיומם של הסדרי שהייה רציפים ובית משפט מצא שהמתנה לפגישת המהו"ת תגרום נזק של ממש לצדדים או לילדיהם אז יקבע בימ"ש דיון במעמד הצדדים תוך ולא יאוחר מ- 14 יום ממועד הגשת הבקשה.